קיבוץ העולים באלטוויס
מקום הכשרה של תנועת החלוץ על גבול צרפת–לוקסמבורג, 1933–1936
Kibbutz HaOlim in Altwies: A Hechalutz Hachshara Site on the French–Luxembourg Border, 1933–1936
1. מבוא
לאחר עליית הנאצים לשלטון בינואר 1933 חיפשו צעירים וצעירות יהודים רבים מגרמניה דרך לעלות לארץ ישראל. שלטונות המנדט הבריטי העניקו סרטיפיקטים לעלייה בעדיפות לבעלי הכשרה חקלאית או מקצועית. לפיכך ארגנה תנועת החלוצים הציונית החלוץ הכנה מקצועית, לשונית ורעיונית: ההכשרה. מאחר שהמצב ברייך הגרמני נעשה מעורער יותר ויותר, העביר החלוץ חלק מן ההכשרה הזאת כבר ב־1933 אל המדינות השכנות. "ההכשרה בחוץ לארץ" (Auslands-Hachschara) קמה בין השאר בהולנד, בדנמרק, בצרפת ובלוקסמבורג.1
קיבוץ העולים (העולים [לציון]) ליד אלטוויס היה הקיבוץ הראשון שייסד החלוץ בצרפת, באביב 1933.2 מאחר ששכן ממש על הגבול עם הדוכסות הגדולה, הוא משויך בספרות פעמים רבות ללוקסמבורג. המאמר משחזר את תולדות המקום על סמך הספרות שפורסמה עד כה. הוא משלב שני תצלומים משנת 1935, תצלומים עכשוויים של הבניין וקטע מפה. מצב המחקר דל. התיאור החשוב ביותר מאותה תקופה הוא של פרץ לשם, מזכיר החלוץ בגרמניה באותם ימים. לצדו עומדים זיכרונות, הדוחות של נציגות יהודי גרמניה (Reichsvertretung der Juden in Deutschland) וכמה מאמרים בהיסטוריה אזורית מלוקסמבורג.3
2. מקום על הגבול: אלטוויס שעל הגנדר
אלטוויס (בלוקסמבורגית Altwis) היא כיום חלק מן העירייה הלוקסמבורגית מונדורף־לה־בן (Bad Mondorf) שבקנטון רמיש. נחל הגנדר מהווה מאז 1769 קטע מן הגבול בין לורן ללוקסמבורג. כך נוצר מרחב יישוב מפוצל: כפר קטן מדרום לגנדר, שגם הוא נקרא אלטוויס, שייך עד היום לעירייה הלורנית מונדורף (Mondorff) שבמחוז מוזל.4
קטע המפה (איור 1) ממחיש את המיקום הזה היטב. מצפון לגנדר עובר הכביש הלאומי הלוקסמבורגי N 16. מדרום לו, בשטח צרפת, נמצא רחוב Altwiese ובו כמה בניינים וקפלה. גשר קצר מחבר בין שני הצדדים. כיום הוא נושא את השם Pont Victor Hugo.5 למקום הכשרה היו למיקום גבולי זה יתרונות מעשיים. הוא היה נגיש בקלות ממץ, מטיונוויל ומעיר לוקסמבורג. בנוסף יכלו החלוצים לעבוד בחוות משני צדי הגבול. עם זאת, המקום היה כפוף לתקנות השהייה של שתי מדינות. כפי שיראה פרק 6, דווקא עובדה זו הפכה לבעיה.
3. הבניין: מ־Hôtel de Paris לקיבוץ
הקיבוץ שוכן במלון לשעבר. ה־Hôtel de Paris נבנה בסביבות 1865. מייסדו נחשב מוריס קוסמן (נפטר 1907), כורך ספרים נודד לשעבר.6 הבית התפרסם בזכות ויקטור הוגו. הוגו התגורר כאן באוגוסט ובספטמבר 1871 כשלושה שבועות, ונעזר במתקני המרפא במונדורף השכנה. באותה עת גורש הוגו מבלגיה, משום שהביע אהדה לקומונרים שנמלטו. מאלף לציין כי למרות זאת בחר להתאכסן בצד הצרפתי של הגנדר. מאלטוויס חזר לפריז.7 לוח על החזית מזכיר את השהייה עד היום (איור 2).
לדברי סוזנה יאספרס, פעילות המלון הסתיימה בסביבות 1890. לטענתה, הבניין חזר לשימוש רק בספטמבר 1933.8 בבית היו 28 חדרים וכ־30 אר (3 דונם) של שטח גינה. בכך סיפק את מה שקיבוץ נזקק לו: חדרי שינה לכמה עשרות אנשים, חדרים משותפים ושטחים לגידול ירקות ולגידול בעלי חיים קטנים.
התצלומים העכשוויים (איורים 2 ו־3) מראים בניין בן ארבע קומות מאבן גוויל עם משקופי אבן חול, שתי גומחות גג ומרפסת ברזל יצוק מעל הכניסה. אל דלת הבית מובילות מדרגות אבן רחבות עם מעקה בנוי בצדן (איור 5). דווקא מדרגות אלה חשובות לניתוח התמונה ההיסטורית (ראו פרק 9).
4. ייסוד, גורמים מחזיקים ומימון
הכוח המניע מאחורי הייסוד היה הציוני ד"ר פרנץ מאייר־ליבן, תושב לוקסמבורג.9 חבר שלו העמיד את המלון הריק לרשות החלוץ ללא תמורה. את המיזם מימן Comité de Patronage (ועד פטרונים) שהקימו הסניפים הציוניים במץ, בטיונוויל ובפורבאך.10 הקיבוץ לא היה אפוא מיזם לוקסמבורגי, אלא מפעל של הציונות הלורנית. מבחינה ארגונית היה כפוף למרכז החלוץ (מרכז) בפריז. לפי לשם, הדבר חל על ההכשרה בלוקסמבורג כולה.11
התושבים הראשונים היו שמונה חברים ושלוש חברות. הם הגיעו מלונז'וויל־לה־מץ (Longeville-lès-Metz). לאחר שישה חודשים מנה הקיבוץ כבר 45 חברים. רובם באו מהרייך הגרמני, ומעטים משווייץ.12 בסתיו 1933 הציג החלוץ את הקיבוץ בכינוס בשטרסבורג, שבו התכנסו 97 חלוצים מאלזס ומלורן.13 בדצמבר 1933 נוסד בקיבוץ העולים הארגון הארצי Hechalouts en France (החלוץ בצרפת). הקיבוץ היה אפוא לא רק מקום הכשרה, אלא גם מרכז ארגוני של התנועה בצרפת.14
5. עבודה, לימוד וחיי קהילה
מטרת ההכשרה הייתה הכנה לחיים בקיבוץ בארץ ישראל. לשם כך כללה עבודה בחקלאות, בגינון ובמלאכה, לימוד עברית וחינוך לחיי שיתוף. באלטוויס יצקו החברים יסודות לחממות, בנו לול ל־120 תרנגולות והקימו בתי מלאכה.15 את העבודה ואת סדר היום ארגנה ועדת עבודה בת שלושה חברים, סידור העבודה. משרוקית קראה לעבודה ולארוחות.16
הקיבוץ היה גם מקום מפגש. בין המבקרים היו אישים מרכזיים בתנועת העבודה ביישוב, ביניהם ברל כצנלסון, אליהו גולומב וברכה חבס, וכן מתכנן ההתיישבות ארתור רופין.17 ביקורים אלה מעידים שהתנועה לא ראתה במקום הגבול הקטן תופעת שוליים. בחג השבועות 1934 התכנסו בקיבוץ כ־60 משתתפי הכשרה מלוקסמבורג ומלורן.18
התצלום משנת 1935 (איור 4) מעביר משהו מחיי השיתוף הללו. צעירות וצעירים יושבים צפופים על המדרגות. הם אוכלים או שותים מקערות ומספלים פשוטים. הלבוש קל וקיצי: חולצות בצווארון פתוח, חולצות ללא שרוולים. התמונה אינה מציגה העמדה קבוצתית מבוימת, אלא הפסקה משותפת. נשים וגברים יושבים מעורבים זה לצד זה, בהתאם לשאיפת השוויון של התנועה הקיבוצית. אולריקה פילארצ'יק הראתה שתמונות כאלה של ארוחה, עבודה וקבוצה היו חלק קבוע מהרפרטואר של צילום הנוער הציוני. הן שימשו לחיזוק הזהות העצמית של הקהילה.19
6. סכסוכים: הנהגה, פוליטיקה והכשרה פרטנית
חיי השיתוף לא היו נקיים מסכסוכים. באביב 1933 הגיע לאלטוויס קורט יוליוס גולדשטיין (1914–2007), אז בן 19. גולדשטיין היה קומוניסט. הוא נבחר להנהלת הקיבוץ ולבסוף ליושב הראש שלו. בעקבות תלונות במרכז החלוץ בפריז הודח ונשלח להכשרה פרטנית אצל איכר בדרום צרפת.20 גולדשטיין לחם לימים במלחמת האזרחים בספרד ושרד את אושוויץ. הפרשה שלו באלטוויס ממחישה את המתחים בין ציונות סוציאליסטית לקומוניזם, שעלו בקבוצות הכשרה רבות באותן שנים.
סכסוך שני נגע לצורת ההכשרה. מתחילת 1934 שיבץ הנס זוננבורן (לימים חנן עינור) חלוצים רבים במקומות עבודה פרטניים אצל איכרים בלורן ובלוקסמבורג.21 "ההכשרה הפרטנית" הזאת חילקה את הנטל בין משקים רבים. אולם הקיבוץ הפך בכך לתחנת קליטה וטיפול עבור העולים החדשים. הנהלת הקיבוץ התלוננה על העומס הכרוך בכך. לכך נוספו קשיים מצד השלטונות: בתחילת 1934 נאלצו 23 צעירים (15 גברים ו־8 נשים) לעזוב את מקומות עבודתם בלורן. הם עברו ללוקסמבורג והקימו שם מרכז משלהם בשם שלשלת.22
7. העולים ברשת ההכשרה בחוץ לארץ
העולים היה הראשון מבין כמה קיבוצי החלוץ בצרפת. בפברואר 1934, בתום שלב ההקמה הראשון, מנה העולים 44 חברים. באותה עת התקיימו גם הקיבוצים מגדל בז'ואה־לה־טור (Joué-lès-Tours; 57 חברים), מחר בז'וז'ל־נזרת (Jugeals-Nazareth), מחוז קורז (56 חברים), וחוליה, תחילה בקאהור ואחר כך בטולוז (11 חברים).23
בצד הלוקסמבורגי של הגבול הוקם באביב 1934 בבית העם היהודי בעיר לוקסמבורג משרד תיאום בראשות הרמן גינסבורג. כאשר גינסבורג ורעייתו גורשו בינואר 1935, עבר המשרד למונדורף, כלומר לשכנותה הקרובה של אלטוויס. מספר המשתתפים בהכשרה בלוקסמבורג עלה מכ־60 בשבועות 1934 ליותר מ־100 במהלך אותה שנה. ב־1935 הגיע לשיאו, כ־120.24 מלבד שלשלת היו מרכזים נוספים, ביניהם חרות באוסוויילר (הגדול שבהם, עם 35 חברים), דרור, פלוגת בורוכוב בטירת וינטרינגן, התקווה בשוטרינגן ופלוגת ארלוזורוב. באש־סור־אלזט (Esch-sur-Alzette) פעל מרכז ל־20 עד 25 איש.25
| מועד | מספר אנשים | הערה |
|---|---|---|
| שבועות 1934 | כ־60 | כינוס בקיבוץ העולים |
| סוף 1934 | יותר מ־100 | |
| 1935 | כ־120 | שיא |
| 14 בפברואר 1936 | 101 | דוח אדלר־רודל |
| אמצע מרץ 1936 | כ־90 | בשישה מרכזים |
| 1 באוקטובר 1936 | 38 | 29 גרמנים, 5 פולנים, 2 צ'כים, 2 חסרי אזרחות |
מבחינה פורמלית שכן העולים על אדמת צרפת. אולם הקיבוץ היה קשור הדוקות להכשרה הלוקסמבורגית. הוא שימש מקום מפגש משותף ועורף תומך לחלוצים שבהכשרה הפרטנית. השיוך המקובל בספרות ללוקסמבורג אינו מדויק אפוא מבחינה גאוגרפית, אך הוא משקף היטב למדי את הקשרים בפועל.
8. הסוף ושאלות תיארוך
בסוף 1936 הסתיימה ההכשרה הגרמנית בחוץ לארץ בצרפת. הסיבות היו קשיים כלכליים והיחס הנוקשה והולך של המשטרה הצרפתית כלפי צעירים זרים ללא מעמד שהייה מוסדר.26 בלוקסמבורג עלו משתתפים רבים לארץ ישראל החל מ־1936. אחרים המשיכו את הכשרתם בהולנד, בדנמרק, ביוגוסלביה או באיטליה. בתחילת קיץ 1937 פורקה ההכשרה בלוקסמבורג.27
הספרות אינה מציינת תאריך סיום מדויק לקיבוץ העולים עצמו. תיאור משנת 2015 מספר כי פליטים מגרמניה ומחבל הסאר הפעילו באלטוויס יישוב הכשרה "עד 1938".28 נתון זה אינו מתיישב עם המספרים אצל לשם ואדלר־רודל. ייתכן שהוא נובע מערבוב עם התקופה שאחרי פרעות נובמבר 1938. אז מצאו צעירים יהודים מהאזורים הגרמניים הסמוכים מחסה זמני בלוקסמבורג, אך רובם המשיכו לצרפת, לבלגיה או להולנד.29 גם מועד הייסוד אינו ברור. החלוץ מציין את אביב 1933, ואילו יאספרס מציינת את ספטמבר 1933 כתחילת השימוש במלון. ייתכן שהקבוצה הראשונה חיה תחילה במקום אחר, או בבית עצמו באופן ארעי. הכרעה בשאלה מחייבת מחקר ארכיוני, בעיקר בארכיון בית לוחמי הגטאות ובתיקי משטרת הזרים הצרפתית והלוקסמבורגית.
9. התצלומים כמקורות
שני התצלומים ההיסטוריים נושאים את השנה 1935. בכך הם מעידים שהחיים בסביבת הקיבוץ היו באותה שנה עדיין בעיצומם. הדבר מתאים לשיא מספר המשתתפים (טבלה 1).
את מקום הצילום של איור 4 ניתן לקבוע בוודאות סבירה בהשוואה לבניין כיום. למדרגות הכניסה הנוכחיות (איור 5) יש, במבט מן החצר, מעקה אבן מסיבי משופע מימין. בתצלום משנת 1935 יושבים אנשים משמאל למעלה על קיר כזה. מימין נראית חזית מכוסה קיסוס ובה חלון במסגרת אבן חול. גם כיום צומחת מימין למדרגות צמחייה עבותה, ולחלונות אותם משקופים בהירים. זווית הצילום ההיסטורי שונה, וייתכן שהתמונה הפוכה (תמונת ראי) או צולמה מהצד השני. עם זאת, ההתאמה בין רכיבי הבנייה מרמזת שמדובר במדרגות ה־Hôtel de Paris לשעבר. אישור סופי יוכל לבוא מבירור מקורו של ההדפס המקורי.
התצלום השני (איור 6) מראה שמונה אנשים, שישה גברים ושתי נשים, בחוץ לפני גדר עם צמחייה עבותה. גבר מימין מחזיק אופניים. הלבוש נע בין חליפה עם עניבה וכובע, דרך סוודר ללא שרוולים ועד חולצת עבודה. הלבוש כאן עירוני ורשמי הרבה יותר מאשר בתמונת המדרגות. ייתכן שהדבר מצביע על טיול, ביקור או מפגש, למשל עם חלוצים מן ההכשרה הפרטנית שהגיעו באופניים. התצלום נמסר עם השם ארנה הרצברג, לבית הרץ. מי מן המצולמים הכוונה, ומה היה קשרה לקיבוץ, אי אפשר ללמוד מן התמונה לבדה. כאן הצעד הבא יהיה מחקר ביוגרפי, למשל בתיקי הגירה והתאזרחות או במאגרי מידע כמו "ההכשרה כאתר זיכרון" (Hachschara als Erinnerungsort).30
שני התצלומים הם צילומים פרטיים ולא תמונות תעמולה של החלוץ. דווקא משום כך ערכם רב. הם מציגים את המשתתפים לא בתנוחה האידיאלית של החלוץ בעבודת השדה, אלא ברגעים של מנוחה וחברותא. פילארצ'יק הראתה, לגבי ההכשרה בגרמניה, שדווקא בצילום הפרטי ניכר המתח בין התוכנית החינוכית לבין חוויית היומיום.31 לגבי אלטוויס, סוג מקורות זה טרם נחקר באופן שיטתי.
10. סיכום
קיבוץ העולים באלטוויס היה בין 1933 לסביבות 1936 צומת קטן אך חשוב של ההכשרה הציונית בחוץ לארץ. הוא היה קיבוץ החלוץ הראשון על אדמת צרפת, מקום ייסודו של הארגון הארצי הצרפתי ונקודת משען להכשרה הפרטנית בלורן ובלוקסמבורג. מיקומו על הגנדר הפך אותו למקום בין שתי מדינות. הדבר הקל על העבודה, אך גם גרם לקשיים מול השלטונות. הבניין, מלון מרפא לשעבר הקשור לוויקטור הוגו, עומד עדיין על תלו. את התצלומים משנת 1935 ניתן למקם בחלקם על פי האדריכלות הנוכחית.
שאלות פתוחות נותרו בעיקר בדבר הכרונולוגיה המדויקת, שמות החברים ותולדות חייהם, ומספרם של אלה שאכן הגיעו לארץ ישראל. תולדות המקום ממחישות עד כמה היו הצלה, הכשרה ופוליטיקה כרוכות זו בזו בשנים הראשונות של השלטון הנאצי. הן מראות גם שההכשרה בחוץ לארץ הייתה לצעירים רבים דרך מילוט מן הרדיפות.
הערות
- על ההכשרה בכלל: Pilarczyk/Ashkenazi/Homann 2020; Bergbauer, Unterwegs. על ההכשרה בחוץ לארץ: Leshem 1973a, passim. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Kibbuz HaOlim«, על פי Leshem 1973a. לפשר השם: עולים הם המהגרים לארץ ישראל (עלייה). ↩
- Leshem 1973a; Leshem 1973b; Adler-Rudel 1974; Jaspers 2018; Braun 2021. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Kibbuz HaOlim«, בהסתמך על Commune de Mondorff, »Histoire de Mondorff«. ↩
- שם. ↩
- industrie.lu, »Hôtels au Luxembourg«, ערך אלטוויס. התיארוך שם הוא "לפני 1865"; ויקיפדיה מציינת את 1865 כשנת הבנייה. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Kibbuz HaOlim«. על גירוש הוגו מבלגיה ב־1871: memorator.eu, »Vianden: Das Victor-Hugo-Haus«. ↩
- Jaspers 2018, S. 68–74, מובא על פי ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Kibbuz HaOlim«. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Kibbuz HaOlim«. ההיסטוריון ארנו ג' מאייר מייחס את היוזמה להקמת הכשרה באלטוויס לאביו פרנץ מאייר, כלכלן שהוכשר בהיידלברג וציוני הומניסטי שמאלי, לימים קונסול כללי של כבוד של ישראל בלוקסמבורג (Mayer 2008, הערות פתיחה). קרוב לוודאי שמדובר באותו אדם; צורת השם אינה אחידה בספרות. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Kibbuz HaOlim«, על פי Leshem 1973a. ↩
- Leshem 1973a, מובא על פי ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Hachschara«, פרק לוקסמבורג. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Kibbuz HaOlim«. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Hachschara«, פרק צרפת, על פי דיווח מאוקטובר 1933. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Kibbuz HaOlim«. ↩
- שם. ↩
- שם. ↩
- שם. ↩
- שם; ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Hachschara«, פרק לוקסמבורג. ↩
- Pilarczyk 2009; Pilarczyk, »Auf Hachschara – 1935–1938«. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Kibbuz HaOlim«, על פי Schuder/Hirsch 2009. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Kibbuz HaOlim«. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Hachschara«, פרק לוקסמבורג, על פי Leshem 1973a. לשם מתרגם את שלשלת כ"שלב בהתפתחות". ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Kibbuz HaOlim«; ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Hachschara«, פרק צרפת. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Hachschara«, פרק לוקסמבורג, על פי Leshem 1973a ו־Adler-Rudel 1974, S. 204, 207. ↩
- שם. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Kibbuz HaOlim«. ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Hachschara«, פרק לוקסמבורג. ↩
- Israel Nachrichten, »Luxemburg entschuldigt sich bei jüdischer Gemeinschaft« (2015). ↩
- ויקיפדיה (גרמנית), ערך »Hachschara«, פרק לוקסמבורג. ↩
- מאגר המידע של הפרויקט "ההכשרה כאתר זיכרון" (Hachschara als Erinnerungsort): hachschara.juedische-geschichte-online.net. ↩
- Pilarczyk 2009; Pilarczyk, »Auf Hachschara – 1935–1938«. ↩
מקורות וספרות
- Adler-Rudel, Scholem: Jüdische Selbsthilfe unter dem Naziregime 1933–1939 im Spiegel der Berichte der Reichsvertretung der Juden in Deutschland. Tübingen: Mohr Siebeck 1974.
- Basien, Dieter: Vom Jangeli über den Kibbuz zum Castel. Dudelange: Cercle Phila Dudelange, o. J.
- Bergbauer, Knut: Unterwegs. Jüdische Jugendbewegung aus Deutschland in Europa. In: Bergbauer, Knut u. a. (Hrsg.): Jüdische Jugend im Übergang – Jewish Youth in Transit. Berlin/Boston: De Gruyter, S. 59–90.
- Braun, Frédéric: Judden zu Lëtzebuerg – E Kibbuz zu Altwis. Radio 100,7, 6. Februar 2021, 100komma7.lu.
- Commune de Mondorff: Histoire de Mondorff. Internetseite der Gemeinde Mondorff (Moselle).
- Jaspers, Susanne: Was Victor Hugo im Kibbuz trieb. Ein Abstecher zur lothringischen Seite von Altwies. In: dies.: Mit Jean-Claude auf der Hühnerstange. Kuriose Orte in Luxemburg. Luxemburg: Capybarabooks 2018, S. 68–74.
- Leshem, Perez [1973a]: Straße zur Rettung 1933–1939. Aus Deutschland vertrieben – bereitet sich jüdische Jugend auf Palästina vor. Tel Aviv: Verband der Freunde der Histadrut 1973.
- Leshem, Perez [1973b]: Straße zur Rettung. Der Weg deutscher Juden nach Palästina. In: Aus Politik und Zeitgeschichte, Beilage zu Das Parlament, B 16–17/73, 21. April 1973.
- Mayer, Arno J.: Plowshares into Swords. From Zionism to Israel. London/New York: Verso 2008.
- Pilarczyk, Ulrike: Gemeinschaft in Bildern. Jüdische Jugendbewegung und zionistische Erziehungspraxis in Deutschland und Palästina/Israel. Göttingen: Wallstein 2009.
- Pilarczyk, Ulrike: »Auf Hachschara – 1935–1938«. Zionistische Erziehungspraxis im Spiegel öffentlicher und privater Fotografie. In: Medaon. Magazin für jüdisches Leben in Forschung und Bildung, medaon.de.
- Pilarczyk, Ulrike / Ashkenazi, Ofer / Homann, Arne (Hrsg.): Hachschara und Jugend-Alija. Wege jüdischer Jugend nach Palästina 1918–1941. Gifhorn 2020.
- Schuder, Rosemarie / Hirsch, Rudolf: Nr. 58866: »Judenkönig«. Das Leben des Kurt Julius Goldstein. Überarb. und erw. Neuaufl., Berlin: Verlag Berlin-Brandenburg 2009.
- Wikipedia: Art. »Kibbuz HaOlim«, de.wikipedia.org/wiki/Kibbuz_HaOlim (abgerufen am 17.11.2026).
- Wikipedia: Art. »Hachschara«, Abschnitte Frankreich und Luxemburg, de.wikipedia.org/wiki/Hachschara (abgerufen am 17.11.2026).
- Israel Nachrichten: Luxemburg entschuldigt sich bei jüdischer Gemeinschaft (2015), israel-nachrichten.org/archive/18037.
- industrie.lu: Hôtels au Luxembourg, Eintrag Altwies, industrie.lu/hotels.html.
מקורות האיורים
- איור 1: קטע מפה של אלטוויס, נתוני מפה © תורמי OpenStreetMap, רישיון ODbL.
- איורים 2, 3, 5: ה־Hôtel de Paris לשעבר, אלטוויס (מונדורף). צילום: נורברט פלרקן (Norbert Flörken).
- איור 4: על המדרגות, 1935, אוסף פרטי.
- איור 6: קבוצה ליד גדר, 1935, נמסר עם השם ארנה הרצברג, לבית הרץ (חמישית משמאל), אוסף פרטי.